זה לא יכול להיות

מילים: אהוד מנור
זה לא יכול להיות,
לא, לא יכול להיות שזה קרה.
זה לא יכול להיות,
זאת רק שמועה רעה
שהתפשטה בחושך.
זאת רק שמועה רעה
שהתקנאה באושר הקרב,
בשמש העולה בתוך הלב,
ובחלום המתגשם
שעוד נושם, שעוד נושם, שעוד נושם.

ומי שמת מיד אדם, מיד אחיו
האלוהים מחזיר לו את חייו
ואז מגבול העדן, ממרחק,
הוא יתבונן, הוא יחייך והוא יצחק.

השלום והדמוקרטיה הם אמונה ומשאת נפש / עמוס עוז

יצחק רבין, הרמטכ"ל שנאם על הר הצופים למחרת מלחמת ששת הימים וביטא בנאומו הבנה טרגית למצוקת האויב שהובס, הוא יצחק רבין שבנאומו האחרון, בעצרת השלום, ביטא את רוחה של ישראל החדשה: הומאנית, פרגמטית, מציאותית ושוחרת שלום. הוא מעולם לא היה "אבינו" ולא "רבין מלך ישראל" – הוא היה אחינו החכם והאמיץ, אחינו הביישן שמעולם לא התחלק עמנו ברגשותיו, ואנחנו איחרנו מאוד להתחלק עמו ברגשותינו. נמשיך ללכת בדרכו המאופקת הנחרצת – מלבד בעניין אחד: לא נוסיף עוד להסתיר בארון את רגשותינו. בגלוי ובקול בהיר נאמר מעכשיו כי השלום והדמוקרטיה אינם רק מבצע הנדסי אלא גם אמונה ומשאת נפש. נאמר זאת בלי רתיעה. ולפעמים נשיר זאת "בצעקה גדולה".

יצחק רבין אמר: "האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם".

מתוך דבריו של פרופ' אסא כשר: "…אותי לא מעניינת הדמוקרטיה בתור איזו שהיא שיטת ממשל יעילה, המקדמת או מקצרת את הדרכים להחלטה בעניינים ציבוריים. לא מעניינת אותי הדמוקרטיה משום נקודת מבט, אלא מתוך כך שהיא היחידה המאפשרת חיים משותפים והוגנים של בעלי עמדות וערכים שונים. כאשר מדובר בדמוקרטיה, מדובר ראשית על הזכויות האנושיות והאזרחיות הבסיסיות, ואלה חייבות להישמר בכל מחיר ובכל תנאי."

מתוך דבריו של הרב שי פירון:

דמיינו עולם שבו כל אחד מאיתנו אומר:

אני לא שונא.

אני לא מחרים

אני לא שונא חרדים. הקהילה החרדית הביאה את זק"א ועזר מציון, את יד שרה וזכרון מנחם.

יש לנו ויכוח – אבל אני לא שונא.

אני לא שונא את השמאלנים.

הם היו גורם מרכזי בהקמת הארץ.

הם בנו יישובים וקיבוצים.

הם רודפי שלום, גם אם מסוכן או מסכן אותנו

אבל הם ציונים. כמוני.

יש לנו ויכוח – אבל אני לא שונא.

אני לא שונא ימניים.

גם כאלה שהם ימין כלכלי.

וגם כאלה שרוצים את כל הארץ שלמה.

אני יודע איזה אוהבי ארץ הם.

וכמה ישראל כולה יקרה ללבם.

אני מכיר את המחוייבות, ההתגייסות שלהם.

יש לנו ויכוח – אבל אני לא שונא.

אני לא שונא את ערביי ישראל.

אבא ואמא, סבא וסבתא שלהם נולדו כאן.

אני בן לעם שיודע מהי תחושת מיעוט ומהי כמיהה.

לא אוותר על מדינתי. אבל אני מבין ומרגיש את הכאב.

אני מכיר בתרומתם לארץ.

יש לנו ויכוח – אבל אני לא שונא.

ואני לא שונא חילוניים שנלחמים בכל מה שמריח יהדות.

אני לא שונא מזרחיים או אשכנזים.

אני פשוט לא שונא.

רוצה לעשות טוב.

להפוך את ישראל לחברת מופת.

שתשמור על על הדמוקרטיה הישראלית לדורותיה.