בתאריך 28/2/2010 יצאה משלחת תלמידי "קוגל" לפולין. המשלחת הזו כבר ביציאתה קבעה היסטוריה קטנה-המשלחת הראשונה מתיכון"קוגל"  שמנתה יותר מאוטובוס אחד.יצאנו 55 תלמידים ועוד 4 מורים.רכזת שכבת י"א וראש המשלחת דורית בייטל-כהן,אבי לוזון,רונית צחר ומיכל ליבוביץ.קודם יציאתה ערכה המשלחת הכנות רבות  בבית הספר,ב"בית להיות" ובסמינר של יומיים במכון "משואה".

מעבר לכך משלחת בית הספר תוכננה להיפגש עם תלמידים מבית ספר תיכון בעיר טארנוב,מפגש שעליו היה אחראי אבי לוזון ובשל כך אף טס בחופשת סוכות לפולין.

את המשלחת הדריכו צוות המדריכים אורי וסולי שעליהם יש לכל חברי המשלחת שבחים רבים.

ביום הראשון למסע נחתה המשלחת בוורשה לא לפני ש 12  מזוודות לא הגיעו אלא רק למחרת היום.מורשה נסענו נסיעה ארוכה מאוד לעיר קטנה בשם קיילצה ששם נערך פוגרום ביהודי  (ניצולי) העיר לאחר המלחמה. בבית הקברות ליד מצבותיהם קיימו טקס ובו קראנו את שמותיהם.עוד נסיעה עד לקרקוב ולמלון.לאחר ארוחת הערב ערכנו שיחת סיכום  והכנה ליום הבא ואחר כך מסיבת פורים ביום השני למסע סיירנו בעיר קרקוב ונפגשנו לראשונה עם ההיסטוריה  היהודית המדהימה של קרקוב ,היסטוריה מפוארת שנמחקה בבת אחת על-ידי הנאצים.בתי כנסת מרשימים,בתי מדרש,רובעים שלמים שנאלצו להידחס לגטו צפוף ועלוב בטרם שולחו למחנה "העבודה" בפלשוב ואחר כך להשמדתם באושוויץ-בירקנאו. (האזור,מחנה פלשוב מוכרים בזכות הסרט "רשימת שינדלר" ). לאחר הסיור בקרקוב נסענו למחנה "פלשוב" אותו מחנה ארור בניהולו של אמון גאת שזכור מהסרט בשעה שהוא יורה מדירתו בשוכני המחנה רק בתור שעשוע של בוקר.

חזרנו לקרקוב לחלק מעט יותר קליל זמן חופשי בכיכר המרכזית והיפיפייה של קרקוב ואחר כך עוד מעט קט בקניון וחזרה למלון.פעילות הערב כללה שיחת סיכום והכנה לביקורנו מחר באחד המקומות המפלצתיים שנבראו על ידי אדם: אושוויץ-בירקנאו.

הגענו  קודם כל לגיא ההשמדה בירקנאו המקום מצמרר,די להביט בכניסה הכל כך מפורסמת ואחר כך להיכנס דרכה אל הרמפה שאליה הגיעו הרכבות עמוסות יהודים מכל אירופה ושם נאלצו לעבור את הסלקציה הנוראה מי ל"חיים" ומי למוות,שם במקום שמשפחות שלמות נקרעו זו מזו,שם במקום שילדים נתלשו מזרועות הוריהם ההמומים והנואשים-שם עמדנו נציגי "קוגל" חולון עם חולצות המשלחת,עם דגלי ישראל  בחיל ורעדה ,בכאב לא נתפס אבל בתחושת גאוה- אנחנו פה!

לאחר שעברנו בין הביתנים ושמענו תיאורים מצמררים שהם כולם סיפורים אישים (למשל אחד העבודות המבוקשות ביותר היה בניקיון המחראות כי שם ניתן היה לעיתים למצוא מטבעות זהב או יהלומים שנבלעו טרם ההגעה ועתה ...)אבל זה רק להמחיש איך החיים או ההשקפה עליהם משתנים במקום כזה.

ערכנו טקס מרגש מאוד במבנה שבו יהודים שזכו להישלח לעבודה ערכו את ה"רישום" (מספר על הזרוע) והקליטה שלהם לגיהינום. המבנה זכה לכינוי "קנדה" חלק מההומור הציני-של יושבי המחנה.

אחר הצהריים הגענו לאושוויץ חלפנו מתחת לשלט שהיה בכותרות לאחר שנגנב משם "העבודה-משחררת".סיירנו בין הבניינים משתאים לטרוף הנאצי כמו למשל הביתן שבו נאספו נעליים,זוגות משקפיים,כלי גילוח,טליתות ואפילו פרוטזות של נכים.בביתן 27 שמכונה הביתן הישראלי ערכנו טקס מרגש "לכל איש יש שם" ובו קראו התלמידים שמות של  קורבנות ממשפחתם.אחד המקומות ההזויים במחנה היה ליד ביתו של המפקד רודולף הס.המפקד עם משפחתו גרו שם,מביתו הוא יצא ל"עבודה",בביתו הוא אירח את חבריו בהודו לו על האירוח הנפלא והביעו את רצונם לחזור ולהתארח בביתו וכל זה מעבר לגדר שבה מושמדים בכל יום אלפי אלפי יהודים מכל אירופה.מה שכן רודולף לא הרחיק לכת הוא נתלה לאחר המלחמה בחצר ביתו.

יצאנו מאושוויץ עם אור אחרון ונסענו למלון בטארנוב.הנסיעה הארוכה הייתה מועילה עתה לאחר הביקור-מה גם שאת רוב נסיעתנו ליווה שלג שירד ללא הפסקה.

במלון לאחר ההתארגנות וארוחת הערב ערכנו את שיחת הסיכום שכמובן הייתה מאוד לא פשוטה.במקביל הגיעו למלון 2 מורות מצוות התיכון שאותו אנחנו עתידים לפגוש בבוקר לשם תאומים אחרונים (המון מיילים ושיחות נערכו עוד קודם ההגעה).

בבוקר יום רביעי הגענו לתיכון בחוץ מזג האוויר היה צלול וקר.הוכנסנו לאולם שבו נפגשו התלמידים לא לפני מספר נאומים,החלפת מתנות (הבאנו ספרים על הארץ עם פתקי החלפה) ותמונות.אחר כך התלמידים פוצלו ל 4 קבוצות עבודה למול 4 קבוצות של הפולנים  בשלב הראשון משחקי הכרות ועבודה בסדנאות על שני נושאים משותפים (יאנוש קורצ'ק שגם עבורם הוא גיבור ומרד גטו ורשה שעבור הפולנים זהו מרד של פולנים-יהודים)מהר מאוד התלמידים התחברו בצורה יוצאת מן הכלל כולל החלפת אי-מיילים,icq,פייס-בוק וכו'.

לאחר סיום החלק של הפעילות בבית הספר יצאנו לסיור משותף בעיר שכמובן יש בה אתרים יהודיים.את ההדרכה העבירו התלמידים הפולנים ועל כך כל הכבוד.בסיום הסיור בעיר יצאנו לביקור באחד האתרים הקשים והמרגשים ביותר "זביליטובסקא-גורא" בורות הירי-אתר ובו קברי אחים של למעלה מ 8000 בני נוער יהודים שנורו ונקברו שם.שם גם ערכנו טקס משותף שהסתיים בשירת ההמנונים.

כאן נפרדנו ומכאן יצאנו לעוד נסיעה ארוכה ומייגעת ללובלין.בלובלין הנוהל הרגיל  של התארגנות,ארוחת ערב ופעילות ערב. מחר אנחנו במיידנק" ממלכת הרשע".

בבוקר לאחר לילה מושלג ערכנו סיור קצר בעיר היפה והגענו ל"ישיבת חכמי לובלין" אולי מרכז הגאונות היהודית התורנית של אירופה.שוב מצד אחד העומק של העושר האינטלקטואלי ומצד שני בבת אחת הכל נפגע.

מיידנק-צריך לראות כדי להאמין.אם את רוב המחנות היסוו או הקימו באזורים מבודדים מרוחקים.מיידנק נמצאת לצד הכביש.נועים ומעבר לגדר טייל הפשוטה נמצאת ממלכת הרשע. בשולי המחנה ישנם עדיין בתים מאז.יכולת לשבת במרפסת ולבחור בין ספירת ציפורים נודדות כמאמר השיר או לראות מה קורה מתחת למרפסת.

מיידנק -המקום גם נשאר בחלקו הגדול על תילו ולכן הוא כל כך קשה לביקור.מתחילים את הסיור ומתקדמים לתוכו-בכניסה "כיכר השושנים האדומות" ולא צריך לדאוג שושנים לא היו שם,כך נקראה הכיר בכניסה למחנה על ידי אסיריו בהומור הציני שנותר להם.

ביתן הנעליים-ביתן ענק וכל כולו מלא בעשרות או מאות אלפי נעליים שפעם היו שייכות ל.... ויש נעליים מכל הסוגים ילדים,נשים,גברים הכל. ורק הנעליים נותרו.

את הטקס ערכנו בביתן של המשרפות לאחר ביקור בהר האפר. 7 טון של אפר אדם יוצרים את המזעזעת שבאנדרטאות. בטקס עצמו לא נותרה עין אחת יבשה,בטקס הניפו התלמידים את דגלי ישראל מעלה מעלה,בטקס שרנו את ההמנון חזק מאי-פעם. כי שם מבינים את הפרוש של "להיות עם חופשי בארצנו-ארץ ציון וירושלים"

הביקור הכל כך קשה ומרגש מסתיים-אורי וסולי המדריכים נתנו המון בידע, בסיפורים האישים,בשירים בכל דבר.

נסיעה  (ארוכה אמרנו) לורשה מגיעים למלון "נובוטל" במרכז ורשה.מלון מדהים ומלא משלחות שלנו.

יום שישי-נסיעה לטרבלינקה.מחנה מוות.מחנה השמדה.בצורה מעט מוזרה ניתן לומר שאם הגעת לבירקנאו עוד היה לך מעט סיכוי לחיות כי בבירקנאו הייתה הסלקציה המפורסמת.אם הגעת לטרבלינקה גם את זה לא היה לך.אם הגעת לטרבלינקה והיו  כ850000 כאלו הרי שתוך שעה עד שלוש שעות לכל היותר היה נותר ממך אפר בלבד.טרבלינקה היה משלוש מחנות שכאלו ביחד עם סוביבור ובלז'ץ.

היום לא נותר דבר בטרבלינקה קרחת יער בשטח של 400*600 מטר ואלפי אלפי סלעים שמשמשים כאנדרטאות לאלפי אלפי הקהילות שהובלו והושמדו בטרבלינקה.יש 11 סלעים ועליהם שמות המדינות שמשם נשלחו היהודים אל מותם וסלע אחד עם השם יאנוש קורצ'אק.

אנחנו עורכים את הביקור על מעטה לבן של שלג ומסיימים בשירת התקווה בשלג כבד.

חוזרים לורשה עורכים את הטקס באנדרטת המרד של רפפורט מגעים למלון מתארגנים לתפילת יום השישי בבית הכנסת "נוז'יק".

מגיעים לבית הכנסת ואין אין על אווירת השבת .תפילה חוויתית שלא יכולה אלא לעורר את המחשבה כמה אלפי תפילות באלפי בתי כנסת היו בורשה וכל פולין ועתה בקושי בית כנסת אחד שיש בו מניין.

חוזרים ברגל למלון-קידוש ושירי שבת ארוחת ערב חגיגית וחלוקת המכתבים שקיבלנו מההורים לילדיהם.המון שמחה,התרגשות,דמעות.

בבוקר אנחנו משנים מעט את סדר היום.בחוץ שלג וקר .כיוון שאנחנו מוגדרים כמשלחת שומרת שבת ואת כל היום אנחנו צריכים לעשות בהליכה רגלית. דוחים את היציאה ועורכים את שיחות הסיכום.מאוד מרגש לשמוע את מה שיש לתלמידים לומר.

הערב אנחנו חוזרים הביתה.מתפנים מהמלון.יוצאים לדרכנו וקר.מאוד קר.הטמפרטורה מראה מינוס 5.אבל אנחנו בדרכנו.מגיעים אל שרידי הגטו,אל אזור מסלול הגבורה,חולפים ליד ה"אומשלגפלאץ" כיכר המשלוחים-מכאן נשלחו מאות אלפי יהודי ורשה אל השמדתם בטרבלינקה.

את שעות אחר הצהריים אנחנו מעבירים בקניון  ולאחר צאת השבת אנחנו נוסעים לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק.

ומכאן בטמפרטורה של מינוס 7 מעלות אנחנו עולים על האוטובוסים בדרכנו לנמל התעופה בדרכנו לארץ.

לאחר כל הבידוק והעלייה למטוס והטיסה אנחנו מגיעים לנתב"ג שלנו.לשלטים בעברית.לארץ הקטנה שלנו.אבל אין אחד שלא אמר לפחות פעם אחת במסע הזה"אין לי ארץ אחרת".

הפגישה הנרגשת עם ההורים,הפרדה מהמשלחת שבמהלך ההכנות והמסע הפכה לגוף אחד.חוזרים לזריחה של בוקר חדש.

מאז המסע המופלא הזה חלף יותר מחודש אבל זה נראה כאילו הוא רק מתעצם בנו .המפגשים שנערכו בין לבין,הטקס שערכנו ביום השואה,המפגש המרגש שערכנו עם המדריכים אורי וסולי,האמירות של התלמידים לאחר המסע,ההשתנות.אין ספק המסע עוד פועם ויפעם בקרבנו.

תודות למספר אנשים ונתחיל במאבטח שלנו א' (שם בדוי) שליווה אותנו נאמנה החל מהעלייה למטוס ועד שנחתנו בחזרה בארץ.

המדריכים אורי וסולי שלבטח ישבו שעות על גבי שעות להכין את ההדרכה,את הפתקים,את הסיפורים,את השירים,את שיחות הערב,את הקלטות לאוטובוסים לשעות הנסיעה הרבות .על הפתיחות,על הסבלנות לאין סוף השאלות שבאו ממקום של לרצות לדעת עוד שהסקרנות  מביאה עוד שאלה.על כל אלו התודה

 לדורית,רונית ומיכל על כל העבודה והארגון עוד טרם הנסיעה:מפגשי ההכנה,החוברות,חולצות,טפסים,אישורים ומלא ניירת למלא.הטקסים הכל כך מרגשים שהוכנו עוד בארץ ובוצעו בצורה כל כך מרשימה שם.

העבודה מסביב לשעון בפולין בשעות לא שעות,כשהגוף כבר סחוט, ועדין לארגן עוד משהו למחר,לאתר,לטקס.לחלק את הצו'פרים,את הנישנושים,לודא שכולם קמו,ירדו לארוחת הבוקר,לא שכחו דרכונים.

כי מסע מורכב שכזה לא יכול להתנהל אם לא כל אחד ואחת נותנים כתף,תומכים ,מגבים ועובדים כמכלול אחד .והשמחה הגדולה ביותר שכל זה נעשה באהבה.מתוך החברות והאחוה שצמחה והתרקמה לה בין כל אנשי צוות המשלחת.

אשרינו שזכינו בצוות שכה.אשרינו שאלו הם תלמידנו.

לכולם התודה.

                                   אבי לוזון

.................................................................................................................

לקריאת העמודים השונים:

עמוד 1

עמוד 2

עמוד 3

עמוד 4

עמוד 5

עמוד 6

עמוד 7

עמוד 8